| ב-1967 שלח לוין רדיו בשם "" לתחרות תסכיתים בקול ישראל, וזכה בפרס הראשון | |
|---|---|
| עבודתו הבאה של לוין הייתה סאטירי בשם "" | עוד לפני העלאתו, רצה התיאטרון למתן את החומר של המחזה, אך נתקל בסירובו של חנוך לוין |
מחזהו הבא, "", היה הראשון אותו לוין גם ביים, והוא הוצג לראשונה בדצמבר 1972 בתיאטרון הקאמרי.
| לוין ודרוקס אף יצרו סדרת עבודות משותפת בשם "" | מחזה זה כלל סצנה בה איוב העירום, בגילומו של , משופד באחוריו על מוט על ידי חיילי הקיסר, ונמכר לקרקס על מנת שגסיסתו תמשוך קהל |
|---|---|
| בית ילדותו של חנוך לוין בתל אביב-יפו נולד ב למלכה וישראל לוין שעלו לארץ בשנת 1935 מ ב | מחזהו הבא של לוין, "הזונה הגדולה מבבל" מ-1982, עורר התנגדות גם בקרב עמיתיו השחקנים בתיאטרון הקאמרי, ובראשם |
במקביל לתערוכה פרסם דגון ספר תצלומים בנושא זה.
3| שחקני המחזה היו , ו כשלעיתים החליף אותו , ועל הלחנת המוזיקה הופקדו שוב אלכס כגן ובני נגרי | אחרות בלתי נסבלת המתפרקת בחלק מהסיפורים עד כדי קומדיית נונסנס |
|---|---|
| הוא התפרסם מאוחר יותר בספר "אחרון" | ממיטת חוליו ביים לוין את המחזה האחרון שכתב, "", אך לא זכה להשלים את בימויו בעצמו הבמאי השלים זאת |
לוין פרסם שני ספרי "החולה הנצחי והאהובה" ו"איש עומד מאחורי אישה יושבת" , מערכונים "הג'יגולו מקונגו וטיפוסים אחרים'" וספר "חיי המתים".
27