| דמון, על פי טרילוגיית "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן, הוא בעל חיים המגלם את תמצית הנפש של בעליו | האיור הזה הוא במידה מסוימת היפוך של האיור הראשון: שם הוא פונה עורף לבת הים וכאן הוא פונה עורף לחלון הפרוץ של הממ"ד, לריקנות ולחושך של עזיבתה |
|---|---|
| כשהוא חוזר משיטוטיו בת הים עדיין יושבת בכורסא ששטה לה עכשיו באמצע החדר | התמונות היו מן הראשונות ששוכפלו בצבע בקנה מידה רחב כבר בשנות ה-60, וככל הנראה צוירו שנים לפני כן |
הסרט עושה פלאות בטריטוריה שהיתה שמורה תמיד לכתבות יומן מתייפיפות.
| גרגיר חול אינה נדרשת לוותר על קולה או על זנבה כדי לזכות באהבה | תמונותיו אף הגיעו לישראל בשנות השבעים ונמכרו להמוני בית ישראל |
|---|---|
| בראגולין היה צייר בעל הכשרה אקדמית, עבד שלאחר המלחמה כצייר ו, והפיק את תמונות הילד הבוכה עבור תיירים | כי מרכז הכובד של אַמְבַּטְיָם אינו חברתי אלא אישי ורומנטי |
ייתכן שהשלוליות הן שרידי ההצפה, אבל האיור ממקם אותן בקו ישר עם תמונת הילד הבוכה: שלולית לכל עין.
15| הם נראים כמו סוג של קלף זוגי או מימוש של הביטוי התנ"כי " והיו לבשר אחד" | מודן אורגת את היקומים והסגנונות בתעוזה ובחן שמחזירים אותי לשאלת על מה הספר, ולהסתייגות המסוימת שלי מתיוגו כחברתי וכפמיניסטי |
|---|---|
| הילד הזה הוא תזכורת חיה לבכייה של גרגיר חול | זרועותיו מתקמרות לאחור במין שיקוף של תנועת השחייה שלה, קצה חולצתו נפתח למשולש שמקביל למשולש המחשוף שלה |
שושנת הרוחות מונחת על שמיכתו הוורודה שריבועיה מתחרזים עם ריבועי המפה.
23